<h1>צרור החיים הדרך העשירי סימן ג'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ובהמה בריאה שמתה ביו"ט, לא יזיזנה ממקומה ואפילו לאכילה לכלבים. שאין אדם מצפה מתי תמות, והויא כגרוגרת וצמוקים שאין דעתו של אדם עליהם. ואם היתה מסוכנת מבערב ומתה למחר בי"ט מחתכה לכלבים דמוכנת היא מבערב להם. היתה חולה מבערב ומתה ביו"ט אסורה אפילו לכלבים דמוקצה היתה לכלבים.
<h2>דף ב:</h2>
קיימא לן דיש מוקצה בי"ט דהכי קאמר ר' יהודה בפרק קמא דביצה (ב, ב) גבי י"ט דסתם לן תנא כר' יהודה דאית ליה מוקצה. וכן פסק רב אלפאסי ז"ל. ויש נולד בי"ט. הילכך כיון שיש מוקצה בי"ט בהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום מוכנים הם ולוקחים מהם ושוחטין מהם, אבל הרועות ולנות חוץ לתחום, אם באו בי"ט ולא נודע בודאי שהן בתוך התחום מבערב, אין שוחטין אותם. שמוקצות הם. ואין דעת אנשי העיר עליהם.
<h2>דף יא:</h2>
והשוחט עוף בי"ט ר"מ ב"מ ז"ל אסר למרוט הצואר מפני שהוא תולש השער. והרמב"ן התיר, שדרכו בכך. והרי הוא מורט העוף אחר שחיטה ולא שנא. ודעת רבי' הרשב"א ז"ל להחמיר.
<h2>דף כא.</h2>
ובהמה חציה של גוי וחציה של ישראל שוחטין אותה בי"ט. שאי אפשר לאכול ממנה כזית בלא שחיטה. ובהמה שנפלה מן הגג ועמדה ולא הלכה הלוך יפה, והרי היא צריכה בדיקה, שוחטין אותה בי"ט ותבדק. ועוף שדרסו לכותל ושהה מעת לעת ולא עמד. או עמד אע"פ שלא שהה, צריך בדיקה משום ריסוק אברים ושוחטין אותו. וכן כתב הרשב"א ששוחטין אותו.
<h2>דף כג:</h2>
ואין צדין בי"ט ואפילו הדגים שבביברין וכן החיות עד שאומרין הבא מצודה ונצודנו מוקצין הם. ואם צד לא יאכל. וכל דאינן מחוסרין צידה מוכנים הם בי"ט. וכל שאין צדין אותן אין משקין אותן ואין נותנים לפניהם מזונות שמא יבוא לצודן.
<h2>דף כד:</h2>
האווזין והתרנגולין שבבית שמסתמא עומדות לאכילה, מוכנין הם ואין צריכין זימון. אבל יוני שובך ויוני עליה צריכין זימון ולומר: אלו ואלו אני נוטל למחר. ודוקא בשמצא אותן עצמן שזמן.
ומצודה חיה ועוף שעשאן מערב י"ט והסוכר אמת המים מערב י"ט לא יטול מהם בי"ט אלא אם כן יודע ודאי שנצודו מערב י"ט. והסוכר אמת המים מערב יו"ט ולמחר השכים ומצא בהם דגים, מותרין. דודאי מערב י"ט ניצודו. ומוכנים הם. והפותח מצודה מערב י"ט ולמחר מצא בהם חיה ועוף ואין ידוע אם ניצודו מערב י"ט או בי"ט, אסורין. שספק בשל תורה הוא.
בא מערב י"ט ומצא המצודה מקולקלת. אפילו לא ראה בה ממשחית, בידוע שמערב י"ט ניצודו ובכניסתו נתקלקל, ומותרין. והצידה בכל דבר שאינו יכול אם לא בצידה דינה כפירות המחוברין.
<h2>דף כה.</h2>
אין שוחטין בהמה מסוכנת בי"ט אלא א"כ יודע שיש שהות שיוכל לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום, כדי שלא יכין לצורך החול. ואלו השוחטין הבהמות המסוכנות וה"ה הבריאות לא יביאום במוט כדרך שעושין בחול, ועור בהמה המסוכנת לא יזיזנו ממקומו אא"כ שייר עליו בשר. ומה שהתירו טלטול העור לשוחט בי"ט הוא משום צורך שמחת יו"ט, וכדי שלא ימנע משמחת י"ט התירו. אבל בהמה המסוכנת להצלת ממונו הוא שוחט. ולא ימנע מחמת הפסד בעור. שמה שמפסיד בעור משביח בבשר. אלא כיצד הוא עושה, משייר אבר אבר בעור ומביאו עמו.
<h2>דף כז:</h2>
ודעת רבי' הרשב"א ז"ל שאין רואין את הטריפה אלא במקום שאם תמצא טריפה לא יהא צריך להזיזה ממקומה, ואע"פ שלא ראה מי שחשש בזה. ומיהו אין מטלטלין את הטריפה.
<h2>דף כח.</h2>
והסכין צורך שחיטה הוא וזה דינה אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה. אבל בדרך שינוי משחיזין אותה כגון על גבי עץ או חרס. או אבן מחדדה. וזו הלכה היא. ואין מורין כן לרבים פן יתירו לחדדה במשחזת שלה, ואפילו על גבי עץ שהתירו לחדדה דוקא בשעמדה ואינה מחודדת, ומ"מ יכולה לחתוך על ידי הדחק. אבל אם אינה יכולה לחתוך על ידי הדחק, הואיל והיה לה לחדדה מערב י"ט אסור לחדדה בי"ט כלל. וכן נמי אם נפגמה בי"ט מחדדה על גבי עץ, כמו שאמרנו.
